קיבוץ חצרים
חסר רכיב

ישראל פישטיין

ישראל פישטיין נולד בארגנטינה בעיר בשנת 1942. בשנת 1958, בגיל 16 עלה לארץ עם הוריו ואחיו הצעיר. המשפחה התמקמה בקיבוץ גניגר.
בגניגר עבר את תקופת הנעורים עד הצבא.

שפת האם שלו ספרדית, אך מהר מאד רכש את השפה העברית בצורה מושלמת.                                
בשנת 1960 התגייס לצה"ל.
לאחר הצבא חזר לגניגר בו הכיר את מרגה שתהייה אשתו בעתיד .
מהר מאד התחברו והחליטו לעבור מקיבוץ וותיק לקיבוץ צעיר.
בשנת 1964 עברו מהצפון הירוק לנגב הצחיח.
בשנת 1965 התחתנו ובנו את ביתם בקיבוץ הצעיר.
נולדו להם 4 ילדים, היום בוגרים, החיים מחוץ לקיבוץ ומהם נולדו הרבה נכדים.
ישראל עבד בקיבוץ כ-20 שנה במסגרייה. 
הקים את פינת החיי .שנים רבות עבד במפעל נטפים.

מילא תפקידים שונים בקיבוץ בשירות לחבר.

ישראל שותף עם מרגה בהקמת "דרך הפסלים" ביער חצרים,
פרויקט התנדבותי לטובת התיירות בנגב והכרות של אמניי
 ישראל בתחום הפיסול.
עם הקמת האתר יזם את ענף התיירות בחצרים,

אשר שילב בין התיישבות, תעשייה, היסטוריה ואמנות.
לקראת הפנסיה התחיל לחשוב מה יעשה
לאחר יציאתו ממעגל העבודה.
מרגה יוצרת בפיסול וקרמיקה וישראל מלווה
ועוזר לה. מרגה הבינה שלישראל יש פוטנציאל,

ידיים טובות וחזקות מורגלות לעבודה קשה ושמתאים לו לפסל באבן ועץ והאמנות קרובה אליו.
מרגה הציעה לו שיסעו ביחד ללמוד פיסול במכללת ספיר.
לאחר התלבטות הסכים. 
עד אז לא חלם שהוא מסוגל ליצור בעצמו אמנות, להתקשר לאבן ולעץ.
לאט לאט התחיל ליצור, הרעיונות זרמו, ויצירות יפיפיות קיבלו צורה ואופי.

הרגש והיצירה היו טמונים בו מבלי שהוא היה מודע.
את הידע הבסיסי בפיסול רכש אצל האמנים נחום ענבר וזאב קרישר. 
משנת 2009 ישראל יוצר, התוצר מומחש בקטלוג.
על היצירה 
בתחילת דרכו היצירה פרצה במלוא התנופה.
ניצול של כל חתיכת עץ,  גזע או אבן נהפכו לפסלים קטנים, בינוניים עד גדולים .  
צורת ומרקם האבן הובילו אותו ליצירות מגוונות.
שאריות החומרים הושגו מבתי מסחר בב"ש שמיצרים מצבות והעץ מגזם של שדות האבוקדו מהקיבוץ.
רק נקנו הכלים הבסיסיים וכך התחיל ליצור.
מוגבלויות פיזיות מקשות על ישראל לעבוד עלאבנים גדולות ממדים. למרות זאת הוא מצליח ליצור
ולהביע את עצמו בנושאים מגוונים:נושאים אקטואליים, אהבתו לדמות הנשית, וכד'.
כיום ישראל מגדיר את עצמו כפנסיונר שמצא עיסוק יצירתי למלא את 'ימי העבודה' בתוכן וצורה.



חסר רכיב