עליזה שטיינברג

עליזה נולדה בחיפה בשנת 1936- בת בכורה למרים ויצחק מוסטון, אחות לבת שבע, ליאור ורני.
בילדותה למדה בלט, אך בעיקר הצטיינה בהתעמלות קרקע, ולאורך נעוריה זכתה להישגים ומדליות בתחרויות ארציות.
בהמשך לפעילותה בתנועת הצופים, התגייסה לנח''ל, לגרעין "מעוז הראל" לקיבוץ חצרים, שם הכירה את אלי.
בתקופת שירותה הצבאי הוכשרה כצלפית אך מכיוון שהתקשתה לקרוץ עין הייתה יורה כשחגורת פיג'מה מכסה את עיינה.
בל''ג בעומר 1959 עליזה ואלי נישאו בחצרים בחתונה משותפת, לצד אחותה בת שבע וחתנה אמנון.
במהלך שנותיה הראשונות בחצרים עבדה במטבח ונשלחה להיות הטבחית של עובדי הפלחה בברייר.
בהמשך עבדה בענפי הקיבוץ השונים ולקראת סוף שנות ה-80 ,החלה לעבוד עם אודי בענף הוידאו והקימה ספריית וידאו ענפה, בכך לשמחתה נחשפה לכל קהילת חצרים.
עליזה היתה האישה הראשונה בחצרים שעשתה רשיון נהיגה ונהנתה מאד מהעצמאות ומהנהיגה.
בשנות ה-70 עליזה יצאה ללימודי אומנות, ולא חדלה משך כל חייה לממש את כשרונה בצילום, ציור, פיסול ובהמשך אף בצורפות. יצירתיות שהחלה בסידורי פרחים נמשכה והגיעה עד כדי תצוגה בתערוכות שונות בתחומי האומנות בהם עסקה. רבים מאד מארועי וחיי הקיבוץ מתועדים עד היום בזכות עליזה ואהבתה לצילום.
בשנות ה-90 ליוותה עליזה את אלי לשליחות מטעם נטפים והם חיו בעיר מנדוסה שבארגנטינה, שם נהנו במיוחד לארח רבים מבני וחברי הקיבוץ ברוחב לב ובאהבה.
עליזה הקימה עם אלי משפחה רחבה ומורחבת. הם גידלו את רוני הגדול, רוני הקטן, גיא, דגנית וענת והתברכו ב-13 נכדים ובחמישה נינים.
בתקופה בה אלי חלה, היא טיפלה בו במסירות אין קץ.
עליזה אהבה לעבוד בגינה ובעיקר אהבה את פרחי ציפור גן העדן שלה. היא אהבה מוזיקה קלאסית ואהבה לקרוא ספרים. אהבה אומנות ואסטתיקה והשקיעה רבות בלבוש ובתכשיטים.
היא אהבה לעשות התעמלות ולשחות כל בוקר, אהבה להכין למשפחתה סחוג וסלטה קוצ'ה, אבל לאכול הכי אהבה גלידה.
היא אהבה את חדר האוכל בחגים ואת השקיעות המדבריות מול הבית, אבל יותר מכל אהבה את המשפחה.

יהי זכרה ברוך