ישראל פישטיין
ישראל פישטיין נולד בארגנטינה בשנת 1942.
בשנת 1958, בגיל ,16 עלה לארץ עם הוריו ואחיו
הצעיר. המשפחה התמקמה בקיבוץ גניגר.
בגניגר עבר את תקופת הנעורים עד גיוסו לצבא.
עד שרכש את השפה העברית, דיבר ביידיש עם וותיקי
הקיבוץ, אותם העריך מאוד. במהרה רכש את השפה ודיבר ללא מבטא כלל.
בשנת 1960 התגייס לצה"ל ושירת בגאווה רבה בגולני.
בחצרים, ישראל נהנה ליצור קשר עם הדור הצעיר אשר
משרת בגולני ולחלוק מחוויותיו משירותו הצבאי.לאחר הצבא חזר ישראל לגניגר ועבד
בענפים שונים, בין השאר כרועה צאן, ולמד את מקצוע המסגרות.
את מרגה הכיר בגניגר, ובשנת 1964 עברו מהצפון
הירוק לנגב הצחיח, מקיבוץ וותיק לקיבוץ צעיר חצרים. בשנת 1965 התחתנו מרגה וישראל ובנו
את ביתם בחצרים. נולדו להם ארבעה ילדים ושניים עשר נכדים ונכדות.
בשנים הראשונות בחצרים עבד ישראל בשלחין. לאחר
מכן עבד במשך כ-20 שנה במסגרייה, בתקופה שכל הציוד והמכונות נבנו ותוחזקו במסגריית
הקיבוץ. כך בנה במו ידיו סככות, עגלות, את המיטות בגני הילדים, מתקני מגרש המשחקים
והקים את פינת החי .
שנים רבות עבד ישראל במפעל נטפים, במחלקת השיחול,
ומיסד את המערך הלוגיסטי מראשיתו.
הוא מילא תפקידים שונים בקיבוץ בשירות לחבר: נהג
בית, סדרן עבודה, מרכז קניות ועוד.
ישראל התנדב במד"א במשך שנים רבות, והיה נהג
האמבולנס של הקיבוץ. תפקיד שמילא במסירות רבה.
ישראל שותף עם מרגה בהקמת "דרך הפסלים"
ביער חצרים, פרויקט התנדבותי לטובת התיירות בנגב והכרות עם אמני ישראל בתחום
הפיסול. ישראל ומרגה עסקו בפרויקט דרך הפסלים במשך שנים רבות והקימו אתר יפהפה ונגיש
לציבור בטבע, במרחב ובנוף הבית המדברי שהם כה אוהבים. מרגה וישראל ייזמו את ענף
התיירות בחצרים, אשר שילב בין התיישבות, תעשייה, היסטוריה ואמנות.
ישראל היה איש עבודה. בשלב מסוים בחייו החל לחשוב
במה יעסוק בעת יציאתו לפנסיה.
מרגה הציעה לו שיסעו יחד ללמוד פיסול במכללת
ספיר.
ישראל לא חלם שהוא מסוגל ליצור בעצמו אמנות, להתקשר
לאבן ולעץ.
לאט לאט התחיל ליצור. הרעיונות זרמו, ויצירות יפהפיות
קיבלו צורה ואופי.
הרגש והיצירה היו טמונים בו מבלי שהוא היה מודע
והוא מצא סיפוק רב ביצירה.
1 באוקטובר 2021 - ישראל נפטר והותיר את משפחתו ואותנו
חברי הקיבוץ, המומים ועצובים.
נאהב אותך ונשא אותך תמיד בלבנו.
יהי זכרו ברוך
עדיין אין תגובות לדף זה.
מוזמנים להגיב!