חסר רכיב

ירדנה (קליין) רון

ירדנה (קליין) רון
-
14.1.1929 - 25.12.2019
ירדנה נולדה בחורף, ב-4191.4.41 בשכונת עולים קטנה בפתח תקווה. כמו רבים מבני דורה בארץ, ילדותה עברה עלייה בעוני וקשיים קיומיים. 
אך היא זכרה דווקא את האכפתיות, הערבות ההדדית והאחווה ששררה בין השכנים ומעולם לא ראתה עצמה מקופחת.
בהיותה בת 7 בערך, עברה המשפחה לגור ב"הדרגה" ("כפר מעש")- מושב חדש שהוקם בשרון, והוריה היו ממייסדיו הראשונים.
אביה עבד בחברת חשמל ואמה הקימה משק קטן ליד הבית, בו גידלו עצי פרי, גן ירק ובעלי חיים. ירדנה ואחיה (נתן יונתן) למדו בבית הספר לילדי עובדים בפתח תקווה, ובשעות שלאחר הלימודים הייתה עוזרת לאמה בכל עבודות הבית והמשק. כשהכפר גדל והתפתח הצטרפה ירדנה לתנועת "הנוער העובד", בה צמחה כחניכה ומדריכה, ולימים אף ישבה בהנהגת התנועה לצידו של שמעון פרס.
עוד לפני סיום התיכון יצאה ללמוד בסמינר למורים, אך עזבה את הלימודים לטובת גיוס לפלמ"ח טרם זמנה, במחזור הגיוס האחרון של הפלמ"ח לפני פירוקו.
היא שירתה בחטיבת "הראל" כקצינת נפגעים, ומאוחר יותר ביקשה, ואף נענתה, לקבל הכשרה כלוחמת וסיימה את שירותה כסיירת בחטיבה.
כשהסתיימה המלחמה, החליטה ירדנה להיענות לקריאתו של בן גוריון להתיישב בנגב, והצטרפה לבדה (באיחור של כ-3 שנים) למייסדי קיבוץ חצרים.
בהגיעה לקיבוץ, רצתה לעבוד בגן הירק, אך הקיבוץ שיבץ אותה בענף הלול. כהרגלה, "קיבלה את דין התנועה" והיענותה הפכה ל"קריירה" של 18 שנה כלולנית.
צוות הלול הקטן והמסור הפך את הלול לענף גדול ורווחי במשק הצומח ואף זכה בפרס העבודה – "פרס קפלן" היוקרתי- על הישגיו המרשימים.
|אבינועם (אייבי) הצטרף לקיבוץ כחצי שנה אחריה והקשר ביניהם נוצר כמעט ממבט ראשון.
בשנת 1954 הם נישאו בחתונה בוצית וגשומה בבאר שבע, הביאו לעולם 4 בנות (ולימים 12 נכדים) ויצרו ביחד צוות של מנהיגות לא פורמאלית שרוחו תרמה תרומה מכרעת לעיצוב אופייה הייחודי של חצרים מאז ועד היום.
המהלכים החשובים ביותר שירדנה הניעה היו המהלכים החברתיים: דאגה לחוליות החלשות בתוך החברה הקיבוצית, מעורבות חברתית של הקיבוץ בכסף ובמשימות מחוץ לגדר, ההצטרפות לתיכון האזורי החקלאי ב"אשל הנשיא", הבאת חברות הנוער לחצרים, וגולת הכותרת - הקמת כפר הנוער "קדמה" לנוער בסיכון, שאמא גם עבדה בו מספר שנים.
מלבד ההיבט של המעורבות החברתית השאירה ירדנה את חותמה גם על היבטים אחרים של חיי הקיבוץ – שמירה על אופיו החקלאי של הקיבוץ ותרומתה המובהקת בענפי הנוי, המשתלה, המטעים והחוחובה; המלחמה העקשנית כנגד העבודה השכירה ומגמות ההפרטה, הקנאות לערכי השיתוף והשיוויון, והמאבק הטעון במיוחד כנגד הלינה המשפחתית, שראתה בה צעד בדרך לפירוק הקיבוץ.
לימים הכירה חלקית בטעותה בעניין זה, ואפילו הודתה פעם ש"השינוי תרם, לא רק למשפחות אלא לקיבוץ כולו". משנולדו הנכדים, השקיעה את כל מרצה והלהט שבה בטיפוחם ויצירת קשרים אתם והיתה לסבתא מושקעת ומסורה למופת. את שנות עבודתה המאוחרות יותר עבדה ירדנה במפעל "נטפים" והתעקשה להיות יצרנית ומועילה בעבודה עד שכשלו כוחותיה אחרי גיל 80.
בשנת 2013 נפטרה רותי בתה ממחלה קשה וירדנה, שהייתה כבר חולה בעצמה, השתדלה בשארית כוחותיה להקל ולעזור.
ליבה השבור מאותה תקופה קשה לא התאחה מעולם.
עבודה, משפחה ואחריות חברתית היו ונשארו תמצית המשמעות של חייה ומשאיבדה את כושרה לתרום ולשרת, איבדה גם את טעם חייה.
מחלת האלצהיימר האיומה, גזלה אותה מאיתנו בהדרגה, למשך שנים ארוכות.
בליל ה-25.12.2019 (כ"ז בכסלו תש"פ- נר רביעי של חנוכה) נפרדנו ממנה בפעם האחרונה. 
יהי זכרה ברוך
חסר רכיב