קיבוץ חצרים - 60 שנה 1946-2006

 

 

 

 

כתיבה ועריכה - רות קרן

יעוץ גרפי - נעמי שוויצר

עימוד והכנה לדפוס - אסף אתר

צילומים ועיצוב הכריכה - המכפיל בנגב

צילומי העטיפה - גדי מליק וקוקו סוויד

כל הזכויות שמורות לארכיון קיבוץ חצרים

 

זר פרחים

צביקי קרן

 

זֵר פְּרָחִים לָךְ נַגִּישָׁה בְּיוֹם שְׂמָחוֹת

הָיִית לָנוּ בַת, הָיִית אֵם וְאָחוֹת

לָךְ יוֹם הוּלֶדֶת, לָךְ הַבְּרָכוֹת

לְחַיִים, לְטוֹבָה, לְשָׁנִים אֲרוּכּוֹת.

 

הָיִית לָנוּ בַת, פְּרִי מֶרִי וּמַאֲבָק

נֶטַע רַךְ נְטַעֲנוּךְ בְּמִדְבָּר הָאָבָק

מֵי לַחַץ שָׁתִית, בְּמַאֲמָץ הִכִּית שֹׁרֶשׁ,

עַד מִנֶּטַע בּוֹדֵד צָמַח לָנוּ חוֹרֶשׁ.

 

אָחוֹת הָיִית לָנוּ, אָחוֹת לְצָרָה –

לָךְ הַמְלֵיחָה, לָנוּ קְשִׁי הַחֶבְרָה.

בְּכֹחַ אַהֲבָתֵנוּ, כְּמוֹ אַמְנוֹן וְתָמָר,

נָתִיב בַּאוֹפֶל מָצָאנוּ אֶל שִׁמְשׁוֹ שֶׁל מָחָר.

 

וְהָיִית לָנוּ אֵם, מָגֵן מִשָׁרָב וּמִסַעַר –

בְּצֵל כְּנָפַיִךְ חָסִינוּ בְשָׂשׂוֹן וּבַצַעַר.

אַת הוֹרָתֵנוּ לִבְחִירַת דֶּרֶךְ חַיִים –

לְשִׁיתוּף, לְאַחְוָה כְּרֵעִים אֲהוּבִים.

 

יָפִיתְ לָנוּ, חֲצֵרִים, כְּנָוֶה וּכְמֶשֶׁק,

נִשְׁמְרֵךְ, נִנְצְרֵךְ בֶּאֱמוּנָה כְּמוֹ בְּנֶשֶׁק.

בְּמוֹצָאֵי כִּפּוּרִים לָךְ תָּקַענוּ יָתֵד –

סוּכַּת שָׁלוֹם הֲיִי לָנוּ לְעוֹלָם וָעֶד.

 

זֵר פְּרָחִים לָךְ נַגִּישָׁה בְּיוֹם שְׂמָחוֹת

הָיִית לָנוּ בַת, הָיִית אֵם וְאָחוֹת

לָךְ יוֹם הוּלֶדֶת, לָךְ הַבְּרָכוֹת

לְחַיִים, לְטוֹבָה, לְשָׁנִים אֲרוּכּוֹת.

 

ערב יום כיפור תשל"ג

 

 

מבוא

 

קיבוץ חצרים חוגג  ששים  שנה להקמתו.

ארכיון חצרים  מציין שלושים שנה  לפעילותו.

 

שני ציוני דרך  אלה היוו עילה  להפקת  החוברת המונחת לפניכם. כל מה שיש בה - לקוח מארכיון הקיבוץ: צילומי אוויר, תמונות, מספרים, תאריכים, סיפורים  וכתבות.

 

שישה  פרקים, אחד לכל  עשור, יספרו על חיינו כאן, מן הראשית  ועד היום. לא נקיף את הכל.  לא נספר על משק, עבודה ופרנסה, לא על קליטה, חינוך ותרבות - כל אלה, כבודם במקומו מונח. אבל הפעם  נדבר  על ה"נקודה", הישוב, הנוף וגם על השינויים וההתפתחויות ברמת החיים שלנו. אירועים ושינויים חשובים ומהותיים, בתחומים אחרים, יוזכרו רק בקצרה.

 

חקרנו ובדקנו כמיטב יכולתנו כל בית שעומד בישוב שלנו, מתי בנו אותו, מתי שיפצו והגדילו, מתי שינו את ייעודו. הממצאים ניתנים בטבלאות "הבניה  בחצרים". בראש כל פרק שַׂמנו צילומי  אוויר מן התקופה המתוארת, ואין טוב מאלה להמחיש את הגידול של הישוב  מעשור לעשור.

היום, כשבאים לחצרים, ישוב גדול ופורח, קשה לתפוס איך כל זה צמח מן ההתחלה הצנועה של  שלושה צריפים, פחון ואוהל, המוקפים בגדר תיל  דוקרנית. המעיין בחוברת ילמד שלא הכל נעשה ביום אחד. הדרך הייתה קשה  ומתישה, חברים רבים  נשאו בעול, והביאו אותנו ליום הזה.

 

בשירת "האזינו", בסוף ספר דברים מצאנו כתוב:

                                               

                                        "זכור  ימות עולם, בינו שנות דור ודור,

                                 שאל אביך  ויגדך, זקניך ויאמרו  לך."

 

תהיה חוברת זו בבחינת דברי  דור ההורים,  המספרים קורות קיבוצנו חצרים בששים השנים הראשונות, לבנים, לנכדים, ולנינים -  בתקווה שימשיכו בדרכנו.

 

תודתי לחברים  שסייעו בידי. דוב ואסף, השותפים הנאמנים שלי לעבודה בארכיון, נעמי שוייצר אשר על  העיצוב, ורבים אחרים, אשר הושיטו יד ועצה ולא אוכל כאן לפרט. יעמדו כולם על התודה והברכה.

 

 

                                                                                                רות  קרן

                                                                                         אביב 2006 – תשס"ו           

עשור ראשון

צילום אויר  1949

 

ראשית – העשור הראשון;  רות קרן

 

תאריכון  1946  -  1955

 

הבנייה בחצרים -  1946  -  1955

 

העלאת המיכל – סיפור;  ס. יזהר

 

צילומים מארכיון הקיבוץ

 

קיבוץ קלטה-חצרים -  כתבה;  הרברט בן-עדי

 

צילומים מארכיון הקיבוץ

 

עשור ראשון 19461955

 

 

ראשית

צילום אויר

חצרים 1949

ראשית

העשור הראשון  1946  -  1955

     

במוצאי יום כיפור תש"ז, 6 באוקטובר 1946, עלינו להתיישבות על גבעת קלטה, בחשאיות  מוחלטת, במסגרת "מבצע נגב". באותו מבצע הוקמו, כידוע, 10 נקודות ישוב יהודיות נוספות ברחבי הנגב.

אנשי הגנה והתיישבות רבים באו לעזרתנו ובערבו של יום עמדו על תִלַם שני  צריפי מגורים, צריף חדר האוכל, מגדל מים קטן ופחון למקלחת ומכבסה. כל ה"נקודה" הזאת הוקפה בגדר תיל, לשם הביטחון. העוזרים והאורחים חזרו לביתם וכאן נשארו 30 המתיישבים הצעירים. 

עשינו הכרות ראשונה עם הנגב. הנוף, הקור בלילות, עמודי החול המסתלסלים במרחב. 

 

שנה ראשונה: עבדנו בעיקר בעבודות חוץ. ביום ראשון בבוקר יצאה קבוצה גדולה של חברים  לפלוגות עבודה בקיבוצים ב"צפון" (גבעת ברנר, גבעת השלושה) עבדו שם כל השבוע וחזרו רק ביום ששי. עובדי קו המים יצאו בבוקר לעבודתם וחזרו כל ערב. עובד החצר דאג למשק החי - הפְּרֵדות, "ניר" ו"נגב", הסוסה "צופיה", הפרה "מניבה" והתרנגולות. במטבח ובמכבסה עבדו הבחורות. מים הביאו במכונית מבית אשל. עיבדנו גן ירק קטן שהושקה במים שיצאו מן המקלחת. לקראת החורף זרענו במרץ  שדה פלחה - אך גשם לא ירד והשיבולים קמלו באיבם.

בסוף שנת 1946 הנחנו אבן פינה לבית הביטחון ובמרץ  1947 הושלמה בנייתו. שוכנו בו ה"נוקטה" של הנוטרים, המרפאה ומחסן הבגדים. לימים הוקם בקומה העליונה מפעל היהלומים. חשמל לא היה. עששיות נפט ומנורת לוקס האירו את הערב ובלילה - רק אור הירח. הגנרטור שהגיע כעבור זמן, שיפר את המצב. בליל ששי חכינו לכל עובדי החוץ והסבנו לארוחת ליל שבת חגיגית. ערבים רבים בילינו על מרפסת הצריף  בשירה בצוותא.

 

שנה שניה: מצור ומלחמה. לפעמים מביא ה"פרימוס" דואר, עיתונים (שעבר זמנם), ומצרכים  חשובים, למשל - מלח. הנסיעה רק באזור, ורק במשוריינים. קו המים, שהגיע אלינו בספטמבר  1947, חובל. המחסור במים הקשה מאוד. לעתים הותר לנו להשתמש רק  ב-5 כוסות מים ביום לרחצה. פעם בחודש, בערך, ארגנו  הובלת מים ממשמר הנגב לחצרים, בליווי אנשי הפלמ"ח,     (חיות הנגב) ומלאו את כל המיכלים  שהיו ברשותנו. מלבד  העבודה בשירותים ובחצר, עסקנו בחפירת תעלות קשר, עמדות ומקלטים ובשמירה. על גג בית הביטחון הוצב צופה, להזהיר  מפני סכנה מתקרבת.    

במאי 1948 התרגשנו עם כל הישוב, כששמענו בטרנזיסטור של קובי שרת את ההכרזה על הקמת מדינת ישראל.    בספטמבר 1948 הותקפה הנקודה במרגמות  ממשלט  מצרי שהוקם  ממערב לנו  וימים מעטים אחר כך נרצח חברנו מוסה מן המארב. כרינו קבר ראשון באדמתנו.

באוקטובר   1948 נכבשה באר שבע ותם המצור על הנגב.

 

מכאן - שנים ראשונות של  פיתוח המשק  ובניית הישוב. 

שוב הגיעו מים בקו. ליד בית הביטחון הוקמה בריכת מים עגולה, להבטחת מי שתייה לישוב.     היו הרבה תקלות ובעיות באספקת המים, אבל בשנת 1955 חפרה מקורות באר בחצר שלנו והמצב  שופר. הקמנו לול ורפת, נטענו מטעים, גידלנו ירקות ומספוא. קיבלנו שדות בבריר לגידולי פלחה.  (אותם אנו מעבדים עד היום). הקמנו נגריה שפעלה  תחילה במבנה שכור בבאר שבע  ואחר כך  בבניינה הקבוע כאן. עבדנו בייעור אצל הקרן הקיימת לישראל  והשתתפנו בנטיעת שדרות האשלים בדרך לבאר שבע ואקליפטוסים לאורך הואדיות בסביבה.

בשנת 1954  נסלל הכביש מבאר שבע לחצרים  ונחנך  בטקס  חגיגי.

 

הוכנה תכנית לישוב  הקבע. מבני המשק בצד הדרומי, והמגורים בצד הצפוני, כשביניהם מפרידה חורשת עצי זית, (קיימת עד היום).  תחילה נבנו הצריפים השוודיים, מכאן השם "שוודיה" לשכונת המגורים הראשונה. (אחר כך כונו שכונות המגורים הסמוכות בשמות ארצות סקנדינוויה האחרות). אחר כך  בתי ה"וותיקן". הוקם צריף  חדר אוכל חדש (השני), נבנו  בתי הילדים הראשונים, שירותים, מחנה נח"ל, ומרפאה. הנקודה הישנה בגבעת עלייה  נעזבה.

 

השתדלנו מאוד להגדיל את החברה, לקלוט עליה של מבוגרים ונוער, חברים בודדים  וגרעינים. היו עזיבות לא מעטות. שמחנו מאוד כאשר גרעין הצופים ח'  החליט להשלים את חצרים  וחיזק  את החברה במקום.

 

הילדים שנולדו -  גדלו ובספטמבר 1955 פתחנו כיתה א' ראשונה. 

 

בסוף שנת 1955 היו בחצרים 82 חברים, 25 ילדים ואוכלוסייה כוללת של 123 נפש.

 

 

 

 

תאריכון  1946 - 1955

 

פרטים

תאריך

גרעין הצופים ג' עולה להתיישבות באדמות קלטה בנגב.

6.10.1946

 י"א תשרי תש"ז

בפעם הראשונה מגיעים מים בקו, מניר עם.

ספטמבר 1947

החלטת האו"ם על הקמת מדינה יהודית, ראשית המצור על הנגב.

כ"ט בנובמבר 1947

קמה מדינת ישראל.   הצבא המצרי פולש לנגב.

מאי 1948

התקפת מרגמות על חצרים. חברנו משה (מוסה) שלוח נרצח מן המארב.

ספטמבר 1948

התחלת הבניה בנקודה הקבועה,  שכונת שוודיה.

אוגוסט  1949

יעור. נוטעים שדרות לאורך הדרך לבאר שבע ובואדיות בסביבה.

1950 – 1949

שלג כבד יורד בחצרים ובנגב.

פברואר  1950

הגיעו 5 מקלטי רדיו ראשונים.  חולקו לחדרי החברים.

נובמבר   1950

בונים את בריכת המים העגולה בגבעת עליה – מאגר מים לישוב.

    1951

נפתח בית הילדים בבניין הקבע הראשון. (היום – הפעוטון הבורדו)  

יולי   1951

נפתח חדר האוכל השני, בנקודה הקבועה.

אוגוסט 1951

גרעין הצופים ח' משלים את חצרים.

ספטמבר 1951

גמר בנית שכונת הותיקן  ואיכלוסה במשפחות.

ינואר  1952

הפעלת מכון הקיטור – מים חמים וקיטור למטבח ולמקלחת המשותפת.

   1952

התקפת ארבה.

מאי 1953

חנוכת הכביש – מבאר שבע לחצרים.

יוני 1954

מחסן הבגדים עובר מגבעת עליה לבנין בשוודיה.

דצמבר 1954

המכבסה עוברת מגבעת עליה למקומה הקבוע.

דצמבר  1954

מסתננים חודרים למשק וגונבים. מוקם מגדל שמירה – "המטילדה".

מרץ  1955

ביום העצמאות, מוענק אות הקוממיות לחצרים, על עמידתה במלחמת תש"ח.

מאי 1955

נחנך קו טלפון ראשון לחצרים.

מאי 1955

מקורות קודחת באר מים בחצר הקיבוץ.

יוני 1955

נפתח בית הספר המקומי – כיתה א' ראשונה, "נחשון".

ספטמבר  1955

 

 


 1955-

 

 1955 הקמת צריף שוודי; ברקע: גבעת עליה

הבנייה

בחצרים,

1946 - 1955

 

המבנה

גמר  בנייה

הערות

הנקודה – 2 צריפי מגורים

1946

10 חדרים, הוקמו ביום העלייה.                     פורקו.

חדר האוכל הראשון

1946

צריף, הוקם ביום העלייה.                              פורק.

בית הביטחון

1947

חדר הנוטרים, מרפאה, מפעל יהלומים  ועוד.

צריף מגורים, בגבעת עליה

1947

5 חדרים.                                                         פורק.

2 בתי בוץ

1948

שימשו למחסן בגדים, מחסן מטבח ומאפייה. פורקו.

צריף תינוקות

1949

פעל עד  שנת 1951.                                          פורק.                                                                        

שוודיה -  6 צריפים למגורים.

1950 – 1949

12 דירות, ללא שירותים.   2 צריפים עומדים עדיין.

שוודיה – 2 בתים

1950

8 חדרים למגורים, ללא שירותים.

מחנה הנח"ל, 6 בתים למגורים.

1951

18   חדרים.  שירותים כלליים במחנה.           פורק.

בית הילדים הבנוי הראשון.

1951

כיום – הפעוטון הבורדו.

בריכת המים העגולה.

1951

מאגר למי שתייה לישוב.

מכון הקיטור.

1951

מאז - שופץ והורחב.

המקלחת המשותפת.

1952

כיום - משכן למספרה ולקוסמטיקה.

שירותים ציבוריים.

1952

כיום - מחסן.

ותיקן א' –6 בתים.

1952

12 דירות עם שירותים. שיפוצים ב-1963 וב-1978.

הפעוטון  הכחול.

1953

כיום - "ארץ הסיפורים" וספריה.  

מכבסה.

1954

מאז הורחבה ושופצה.

שוודיה – 4 בתים.

1954

16 דירות.  חדר  שירותים אחד לכל מבנה. 

ותיקן ב' – 6 בתים

1954

12 דירות, עם שירותים. כיום - "שורת האמהות".

המרפאה הישנה.

1955

כיום - מוסב למשרד התרבות.

הבאר.

1955

פעלה עד שנת 1988.  בית הבאר הוא כיום אתר שמור.