עשור שלישי  1966   -  1975

 

 

ביסוס

 

 

צילום אויר

חצרים 1974

 

 

 

צילום אויר

חצרים 1974

 

 

 

 

 

                           ביסוס

העשור  השלישי    1966 -  1975

 

בעשור הזה ידעה חצרים  צמיחה והתרחבות בשטחי חיים רבים: בחברה, במשק, בנוף הישוב וברמת החיים.

 

בחברה. חטיבה ה' של דרור הבונים הגיעה לחצרים והוסיפה גוון חדש לחיים, כמו כן הגיעו השלמות מתנועת הצופים. זוגות צעירים רבים באו בברית הנשואים, נולדו ילדים, הגיעו הורים של חברים מן הארץ ומחו"ל לחיות כאן, ליד הבנים. בראשית העשור  מנתה אוכלוסיית חצרים  276  נפש  ובסופה - 496. הבן הראשון התקבל לחברות. בית הספר המקומי גדל. החלטנו שבית הספר התיכון של ילדינו יהיה "אשל-הנשיא", ומאז הם לומדים שם. 

המועדון לחבר עבר למשכנו הקבוע וכך אפשר היה להגדיל את שטח חדר האוכל. המועדון היה מקום מפגש לצעירים ולותיקים והתנהלה בו פעילות תרבותית עניפה.  

 

עם כל עם ישראל עברנו בעשור הזה שתי מלחמות קשות. חברים רבים היו מגויסים תקופות ממושכות. מדרום לחצרים הוקמה ופעלה "גבעת הראדר" שעמודיה ושמה נשמרו עד היום. קיימנו קשר רצוף עם החיילים שהיו מוצבים שם והשתדלנו להנעים להם את השהות באזור. ממערב לנו הוקם בסיס חיל האוויר שקיבל את  השם  "חצרים". במלחמת יום הכיפורים שכלנו שני חברים יקרים.  

 

במשק. מפעל נטפים החל בפעילותו וצמח במהירות מפתיעה, בייצור ובשיווק, בארץ ובעולם.  בשנת 1973 קבלנו את קיבוץ מגל כשותף. במטע  עקרו את המישמש ונטעו אבוקדו. עובדות הלול קיבלו  את פרס העבודה. גם ענפי המשק האחרים התרחבו.

 

רמת החיים: זו עלתה בזכות גידול הישוב והרווחה הכלכלית שלנו, וגם  בהשפעת ההתפתחויות שחלו בארץ ובעולם.

 משנת 1969 הועמד "אוטו לחבר" לרשות החברים. בהתחלה היו שתי מכוניות, וניתן היה לנסוע בהן לחופשה שנתית ולפעמים לנסיעה נוספת, במידה שהמכונית הייתה פנויה. עם הזמן השתפרו אפשרויות החברים לנסיעות פרטיות.

 מספר מכשירי הטלפון ביישוב גדל. היו טלפונים במקומות עבודה רבים, והועמדו גם טלפונים לרשות הציבור - בחדר האוכל, בעיקר לקבלת שיחות מן החוץ, ובתאים מיוחדים ליד המזכירות  ובמקלטים אחדים. ליד אלה השתרכו בדרך כלל תורים  ארוכים.

עם תחילת פעולתה של הטלוויזיה  הישראלית, הוצב מכשיר ראשון במקלט שמתחת למועדון לחבר. החברים המעונינים, והם היו רבים, באו בערב לראות מבט לחדשות, תכניות ספורט, מתח  ובידור. בחודש דצמבר 1973  נרכשו 20 המכשירים הראשונים וחולקו לחברים, לפי הותק.  בשנתיים שלאחר מכן  נקנו טלוויזיות לרוב החברים.  

ציוד וריהוט לחדר סופקו בשיטת הניקוד. ועדה מיוחדת אישרה בראשית כל שנה, בהתאם לתקציב, את הקניות של החברים.  מתנות ורכישות "פרטיות" נכנסו לחשבון הניקוד של המשפחה.

 

נוף הישוב: עם גידול הישוב נבנו בתים חדשים רבים, למגורים, לילדים ולצורכי ציבור.

נבנו דירות לחברים בשוודיה, בוותיקן החדש, שכונת לגו א', בתים דו-קומתיים  בשכונת ג'בליה  ובתים לצעירים, בני המשק שגמרו את התיכון.  

לילדים - נבנו שני פעוטונים חדשים ושני בתי מגורים הוסבו לפעוטון ולתינוקיה. נבנו גם  גן ילדים (כלנית), שתי כיתות כוללות,  בית נעורים, בית כיתות  והמרכזון הבוגר.  

לצורכי הציבור נבנו בתקופה זו המועדון לחבר והמרפאה.

 

בסוף העשור השלישי, בשנת 1975, מנתה  אוכלוסיית  חצרים  496  נפש, מהם 180 חברים, 203  ילדים, ו-103 אנשים  אחרים (נקלטים, הורים, זמניים).  

 

 

 


 

 

 

                  תאריכון  1966  -  1975

 

פרטים

תאריך

מפעל נטפים מתחיל לייצר טפטפות בחצרים.

ינואר 1966

חיל האוויר מקים את בסיס חצרים.

ספטמבר 1966

מלחמת ששת הימים.

יוני    1967

מחליטים ש"אשל הנשיא" יהיה בית הספר התיכון  של ילדי חצרים.

יולי 1967

פתיחת  המועדון לחבר בבניין הקבע.

יוני 1968

מעתה יעמוד "אוטו לחבר" לרשות החברים לנסיעות פרטיות.

פברואר 1969

לראשונה הופעלה מכונה לרחיצת  כלים בחדר האוכל.

נובמבר 1972

הבן הראשון מתקבל לחברות, עמוס ידלין.

ינואר  1973

מלחמת יום הכיפורים. חברינו אלדו גרי  וגבי הלר נופלים בקרב.

אוקטובר 1973

רוכשים 20 מקלטי טלוויזיה ראשונים לחברים.

דצמבר 1973

מחליטים לקבל עלינו את אומנות קיבוץ קטורה.

יולי 1975

הקמת ארכיון קיבוץ חצרים. משכנו הראשון – בבית הביטחון.

קיץ  1975

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 


 

 

 

           הבנייה  בחצרים  1966  -  1975

 

המבנה

גמר  בנייה

הערות

שוודיה, 6 בתים

1967 – 1966

12 דירות.  כיום משמשות למגורי הורים וצעירים.

בית נעורים שני

1967

כיום - בית הדס.

בית כיתות שני

1968

כיום - חדר מורים והנהלה.

הותיקן החדש, 8 בתים

1968

16 דירות. שיפוצים בשנים 1982, 1996 – 1995,  

המועדון לחבר הנוכחי

1968

עומד לפני שיפוץ והרחבה.

הפעוטון  האדום

1968

 

כיתה כוללת – בית שיקמה

1969

כיום - גן רקפת.

גן כלנית

1969

כיום - גנון כלנית.

המרכזון  הבוגר

1969

מאז הורחב ושופץ.

המרפאה

1970

מאז הורחבה ושופצה.

שכונת לגו א'. 8 בתים

1971

24 דירות. שיפוץ והרחבה -  1981.

בתי  צעירים, 15 בתים

מ-1971 ואילך.

דו קומתיים.  90 דירות.

כיתה כוללת שלישית

1972

כיום -  מרחב ג'.

הפעוטון  הירוק

1972

הוסב  מבניין  מגורים.

תינוקיה

1972

הוסב מבניין מגורים.  היום – משרד הגיל הרך.

תא  טלפון

1972

על מרפסת המזכירות – לנוחיות הציבור.

הפעוטון  הצהוב

1973

כיום -  תינוקיה.

שכונת ג'בליה, 4 בתים

1975

בתים דו-קומתיים. 24 דירות.

 

נווה במדבר,

סיפורו  של  איש  חצרים (קטע)

צבי קרן, 1974.

 

כא.

 

"תבורך לנו נר של שבת על כי בשורת מנוחה הבאת לנו, על כי לובן אורך הביא את האור למעוננו וטוהר וזוך. תלוונו שלהבתך, קודש, בימי העמל הקשים, בשדה, במטע ובניר עד כי תשוב ותדלוק עמנו בשבת הבאה."

 

מדי שבת בשבתו, זה למעלה מ-18 שנים, מלווה אותנו ברכה זו עם הדלקת נר של שבת לפני ארוחת הערב המשותפת, כשהיא מקדימה קריאת פרק בפרשת השבוע וקטע ספרות מעניני דיומא. מעל במה קטנה במרכז חדר האוכל, מודלק זוג נרות, הנתון בפמוטי כסף, והדברים נשמעים בכל רחבי האולם, אשר השולחנות מסודרים בו במיוחד לארכו, עוטים מפות צחורות ויש בהם לאכלס את כל הציבור כולו לארוחה משותפת. הבחורות עטויות במיטב מחלצותיהן ואף הבחורים לובשים חולצות חג צחורות, וכשהכל מתאספים יחדיו, בשעה היעודה – מעין נהורה מיוחדת נסוכה על פני כל ואוירה של רוממות הרוח שורה בכל אתר. בעוד מאזינים לדברי הברכה ולפרקי הקריאה, ממתינים בדרך הטבע, בקוצר רוח לארוחה החגיגית המיוחדת. נדמה שגם פניהם של המגישים התורניים מאירות יותר בערב זה.

לא רק צורת הישיבה – אלה מול אלה בשורות ארוכות – לא רק יפי הבגדים וטעמה המיוחד של הארוחה החגיגית, שניחוחה עמה, מבדילים ערב זה משאר ימות השבוע – איזה יד קסומה מושכת חוט של חן על פני המסובים,  צורת הדיבור נעימה יותר ונינוחה יותר והנושאים – מאלה העומדים ברומו של עולם. ברכות של "שבת שלום" מקצה האולם ועד קצהו – יש הקם לברך את רעהו ובני משפחתו בלחיצת יד או טפיחה על הכתף, יש המברך בהינף יד ובמאור עינים. זהו ה"לכו נרננה" של חברי הקיבוץ. "לכו נרננה" של ה"יחד" הנפלא של ציבור חברים, הערבים זה לזה, עם "לכה דודי" ו"בואי כלה". כשאתה יושב לארוחה המשותפת וכבר נתת פיך ב"מזמור שיר ליום השבת", וכבר אתה חש כיצד יחדיו "לקראת שבת לכו ונלכה, כי היא מקור הברכה", אתה מאזין לברכת הנר הנאמרת בהטעמה, חש עצמך שותף לעיון קצר בפרשת השבוע, שקטע נבחר שלה מושמע באזניך וכבר אתה מרגיש עצמך יושב בתוך "מקדש מלך עיר מלוכה" – שבת בקיבוץ, שבת של חצרים.

 

אין לך מעמד, שבו שמחתו של היוגב על השגיו וחרדתו לגורל יבוליו מעורבים יחדיו, כבטקס קציר העומר. בערב חג הפסח, בכל שנה ושנה – אם לא שנה שחונה היא או, חלילה, בצורת גמורה – מקיימים אנו את הטקס בחלקת התבואה הקרובה לבית. באיוושת החרמשים, הנתונים בידיהם המשורגות של היוגבים, קוצרים בתבואה הלחה והירוקה. עם רדת השמש של מחצית ניסן – אתה חש את קולות השמחה של אלה שזרעו בדמעה – שמחה מעורבת בדאגה ובחרדה, שכן עד שיקצרו ברינה, באמצעות הקומביינים הגדולים שיפשטו בשדה ויערכו את קצירם בקול נפץ רב של שיבולים, הערב כל כך לאזנו של הזורע, האוסף את פרי עמלו – יעברו עוד 50 יום. אך אותו יום של קציר העומר כבר השבלים מתנשאות ירוקות ומלאות ונוטעות בך את התקוה הגדולה ליבולי ברכה. בתקוה זו, טעמו של קציר העומר – עד כאן עשתה היד העובדת ככל יכולתה – חרשה וזרעה, נלחמה במזיקים ובנברנים, טיפחה באהבה כל שיבולת ממיליוני השיבולים הפזורות בשדה, ומכאן ואילך הטבע עושה את שלו, ללא עזרה ותמיכה, עד שיבשילו הגרעינים ויאספו אל המיכלים, טרם "יישפכו" על הארץ בבשלותם.

טקס קציר העומר הוא מעין פרוזדור לטרקלין אל החג הגדול – חג החרות, שמסתמל כולו בליל הסדר, הנערך עוד באותו ערב. כמעט מדי שנה בשנה נוהג אני להסתנן לחדר האוכל הערוך לסדר, לפני שיש בו נפש חיה. באותה שעה אני נהנה הנאה מרובה למראה השולחנות הערוכים בצורה נאה מכל טוב ואשר צבעיהם של הסלטים השונים המוכנים בטוב טעם והיין האדום הנתון בבקבוקים, רק מבליטים את  צחור המפות וחגיגיות המעמד, עת עוד שעה קלה יתכנסו לכאן קרוב ל-600 אנשים – הכל ישבו צפופים ו"ישתחוו רווחים". פרחי החרציות השזורות, מעשה ידי אמן, בגושים נפלאים של גוונים, ניחוחים וצורה, מביאים את בשמו של האביב אל תוך האולם – פשוטו כמשמעו. "סדורי פרחים" אלה, המרהיבים ביפים ואולי רק אותם סידורים שמכינים להתחרויות בתערוכות הפרח השונות  (ואף זוכים בפרסים) יכולים להתחרות בהם – הם הבטוי העז ביותר, הן לטעם הטוב והן להשגים הנפלאים של עובדי חממת החרציות, שמאז 1967 מושכים הם חוט של חן ושופכים נופך של יופי על ענפי המשק כולם.

 

חביבה עלי במיוחד שעת התכנסות החברים לקראת הסדר, משפחות משפחות, כאשר חברי הקיבוץ מלווים באורחים הרבים – בני משפחה ומכרים – תופסים איש את מקומו, שיועד לו מראש. תוך  דקות אחדות מוצא כל איש את מקומו, בשקט ובשלווה, ועל אף הצפיפות המרובה – נינוחות מסוימת שורה על הכל – כל זאת פרי ניסיון וארגון, שנרכשו במשך השנים. אתה מביט בפני הבאים: חברים, ילדים ואורחים, פחות או יותר קבועים למועד זה, והנה אתה מבחין בפני כולם את הדריכות והציפייה לאשר יתארע בשעות הקרובות. כמו לך עצמך, גם לכל אחד מן המסובים, ברור ונהיר כל תג ושיח ושיג ממהלכו של הסדר – הכל יודעים מראש את סדר הדברים וכמעט ברור לגמרי בידי מי ומי יבוצע כל קטע – בכל זאת כולם בציפייה דרוכה, במתח חיובי וחגיגי. דומה הדבר ליהודים, המתכנסים לבית הכנסת לתפילת חג מיוחדת, ואף כי יודעים הם על בורין כל סדר התפילות ואף זוכרים משנה קודמת את סלסוליו של החזן, המאריך בזמרתו בקטע זה או אחר, הכל דרוכים במתח וציפייה. כזו היא האווירה בחדר האוכל שלנו לפני התחלת הסדר – באווירה זו כה קל ונעים להנחותו על פי הכללים והניסיון. כה פשוט ליצור את הקשר בין המבצעים והציבור, הנוטל חלק ארי בכל מהלך הערב, אם בשתיקה שבהקשבה ואם בשירה בציבור, העוברת כחוט השדרה בכל מהלך הערב.