קיבוץ חצרים



שנות ההקמה


בשלהי שנת תש"ו (1946) התאחדה קבוצת הצופים, אשר קבלה הכשרתה בדגניה א' ובאפיקים, עם קבוצת נוער עולה מ"ילדי טהרן". שתי הקבוצות שרתו אז כהכשרות מגויסת במסגרת פלוגה ג' של הפלמ"ח.

הקבוצה המאוחדת התכוננה, כמקובל באותם ימים, לייסד פלוגת עבודה באחת המושבות ולחכות בתור למקום התיישבות. מאורעות אותם ימים – ה"ספר הלבן" על חוק הקרקעות שבו מאבק הישוב היה אז בשיאו, דחקו לנו את הקץ, ובעוד הם עושים הכנות אחרונות ליציאה למושבה, התבשרו המייסדים כי נבחרו להיות אחת מ-י"א הקבוצות שתעלינה להתיישבות במסגרת "מבצע נגב" ו-"11 הנקודות" במוצאי יום כיפור תש"ז, ה-6/10/1946. 

"חמש חברות צעירות ועשרים וחמישה בחורים היוו את הגרעין החלוץ להתיישבות החדשה. ההתלהבות הייתה גדולה והיא לא דעכה במאומה גם כאשר גלינו לפנות בוקר, כי ביתנו החדש אינו אלא גבעה חשופה בלב מדבר שומם רחב ידיים – רק 'שיטה סלילנית', אחת ויחידה נראתה בשטח מאופק עד אופק.

השנה הראשונה עברה עלינו בעבודות חוץ שונות, שהחשובה שבהן היתה הנחת קו המים (צינור בקוטר שישה אינץ') שנתמשך מאזור גבר-עם - ניר-עם, לאורך הכבישים ודרכי העפר הציבוריים, בואכה חצרים. שנה מיום בואנו למקום הגיעו המים הראשונים ומיד החילונו בהכנת הקרקע להשקייה. מציאותם של מים בפי הצינור שימחה, כמובן, כל לב, אך עתידנו החקלאי עדיין לוט בערפל, שכן עמדו לרשותנו לא יותר משש מאות דונם קרקע בתולה בהם נאחזנו.





ניסיונותינו הראשונים לניצול המים לחקלאות הושמו לאל באבם – החלטת האומות המאוחדות על הקמת מדינה עברית בחלק מארץ-ישראל (29/11/47) הביאה לגל התפרעויות של הערבים, אשר אחת מפעולותיהם הראשונות הייתה ניתוק קו הצינורות המוליך מים לישובי הנגב, ושוב נותרנו צמאים למים עד לאחר תום מלחמת העצמאות.

עם זאת, נתברר לנו אז, שעצם שבתנו במקום הזה מילא משימה מדינית חשובה, שכן קבע במפות האו"ם את דבר הצבת הגבול של המדינה העברית סמוך מאוד לבאר-שבע והותיר את כל המרחב דרומה ומערבה לחצרים בתחומי המדינה העברית."

 


 

 


משבר המלח


בעיית הקרקע המלוחה והאכזבה החקלאית, יחד עם הרגשת הבדידות, העמידו את החברים מספר פעמים בפני הספק אם כדאי להמשיך ולשבת במקום הזה דווקא. חברים לא מעטים עזבו את הקיבוץ בשנים קשות אלו והבעיה הלכה והחריפה, עד שבשנת תשי"ט (1959) כמעט עמדנו

בפני הכרעה לעבור מהנקודה ולהתיישב מחדש במקום אחר. 

תוך כדי הדיונים הקשים והנוקבים, נתברר לנו שבעיית המלחה איננה של חצרים בלבד, אלא שרבות מקרקעות הנגב, מזרחית ודרומית למקומנו, לוקים באותה צרה. אצלנו נצטבר ניסיון של כעשר שנים של טיפול בבעיה וידענו שאין רבים כחברינו החקלאים, אשר יכלו לתרום

לפתרונה ולהבטחת המשך התיישבות באיזור נרחב זה. הכרה זו והיחלצותם של מוסדות המיישבים לעזרתנו, הביאה להחלטה נחושה להשאר כאן ולמצוא את הפתרון הנאות לטיוב הקרקע.

היום יודעים אנו כולנו שהיתה זו החלטה נכונה, שכן במשך השנתיים שלאחריה שטפנו את הקרקעות בהצלחה, התאמנו את העיבודים והגידולים ולשמחתנו החלה האדמה להניב פריה. משקנו הפך למשק שיש בו חקלאות ענפה אשר עובדיה מתפרנסים בכבוד. ליבנו רחב המראה פסיפסי ירק, מרחבים מעובדים, מטעי עצי פרי וקולות טרטור טרקטורים במדבר.


הבונים דרור


התפתחותו המהירה והגדולה של המשק החריפה במיוחד את בעיית כוח האדם. על אף הזרם הרצוף של השלמות מתנועת הצופים בארץ, עז היה רצוננו למזג בתוכנו חברים עולים מחלוצי התפוצות, ומשנת 1955 השלכנו את יהבנו על תנועת "איחוד הבונים" בדרום אמריקה והמתנו לגרעיני עולים משם.

בשנת 1962 יצאו שליחינו הראשונים לארגנטינה ובשנת 1965 החלו להגיע אלינו ראשוני "חטיבה"  של התנועה מארץ זו. בשנת 1990 נקבע קיבוצנו כמשק יעד לתנועת "הבונים דרור" מברזיל. קבוצות שונות של תנועה זו באות אלינו לתקופה של עבודה במסגרת תכניותיהן החינוכיות בישראל, ובוגרי התנועה המחליטים לעלות לארץ רואים בחצרים את ביתם. היום מהווים החברים שהגיעו אלינו מן היבשת הדרום-אמריקאית כשליש מכלל החברים בקיבוץ. התמזגותם בחברה הישראלית שלמה ומוצלחת ותרומתם לעיצוב דמותה של חצרים מכרעת. הצטרפות העולים נמשכת.

 

נטפים


בשנת 1965, (לאחר משבר המלח), עבר הקיבוץ, כרוב הקיבוצים בארץ, לפיתוח ענף תעשייתי. הסיבות לכך היו ההבנה בצורך לגוון את מקורות הפרנסה, מגבלת מקורות  המים המוקצבים לחקלאות והרצון להיענות לצרכי עבודה של חברים מתבגרים. פיתחנו מפעל לייצור ושיווק מערכות השקייה בטפטוף – הוא מפעל "נטפים". במפעל זה יוצרה הטפטפת הראשונה בעולם אשר הביאה למהפכה בתחום החקלאות ושיטות ההשקייה בתחילה בארץ ומאוחר יותר בכל מרחבי העולם. המפעל התפתח במהירות רבה, והרבה מעבר למצופה בעת הקמתו. בשלב מוקדם נוצרה שותפות עם הקיבוצים מגל ויפתח. בתחילת שנת 2000 חברו שלושת השותפים חצרים, מגל ויפתח והקימו תאגיד משותף, "תאגיד נטפים". בהמשך עבר תאגיד זה שינויים שונים בבעלות אך קיבוץ חצרים ממשיך להחזיק בחלק משמעותי מהבעלות בחברת "נטפים" ובקיבוץ פועל מפעל ייצור גדול, אחד מ – 17 מפעלי "נטפים" הפועלים בארץ וברחבי העולם. חברת "נטפים" מוכרת את מוצריה ואת הידע שלה לארצות רבות ומעסיקה ברחבי העולם למעלה מ – 4,000 עובדים. שיטת ההשקיה בטפטוף מביאה לחיסכון ניכר במים ובדשנים ולגידול משמעותי ביבולים. בכך תורמת שיטת הטפטוף שפותחה בחצרים לשיפור הסביבה ולהתמודדות עם הצורך באספקת מזון לאוכלוסיית העולם.

 

ענפים נוספים במשק


היקף הענפים במשק החקלאי הצטמצם בשנים האחרונות. באזור הקיבוץ עברנו לגידול אחד בלבד של צמח החוחובה, הגידול התרחב בשנה זו מסביב לקיבוץ ומשתרע על שטח של אלפי דונם ממנו מפיקים שמן המשמש בתעשיית הקוסמטיקה. אנו מטפלים בכל התהליך, מגידול הפרי ועד מכירת השמן, פועל בקיבוץ גם מתקן  ממוכן ומודרני למיצוי השמן הן מגרעיני החוחובה בגדלים באזור הקיבוץ והן מגרעינים של מגדלים אחרים. מרבית השמן מיוצא למפעלי קוסמטיקה ברחבי העולם ומהווה נתח שוק גדול מהשוק העולמי.

 המחסור במי השקייה הביא לגידול בשימוש במי ביוב מושבים בהם מושקית החוחובה, וחלק הגידולים באיזור ברור-חיל (60 ק"מ צפונית לחצרים) בו נמצאים בבעלות הקיבוץ 6500 דונם, רובם בהשקיית בעל. 

בקיבוץ קיים ענף בעלי-חיים אחד בלבד: רפת בעלת כ-300 חולבות.

חברי קיבוץ רבים עובדים במקצועם מחוץ לקיבוץ והכנסתם מהווה תרומה משמעותית לכלכלת הקיבוץ.

חברי קיבוץ רבים מפעילים יזמויות כלכליות שונות כגון פנסיון לכלבים, סדנאות אומנים בתחומים שונים, אולפנת מחול ועוד.


 קיבוץ חצרים כיום: 

קהילת חצרים כיום מגוונת מאד:  כ – 480 חברים, ועוד ילדים וצעירים רבים וגם הורי חברים מתגוררים בקיבוץ. חברים רבים הגיעו כבר לגיל בו הם פורשים מעבודתם  והקיבוץ דואג לחסכונות מתאימים לקרן פנסיה. כמו כן דואג הקיבוץ להמשך לימודיהם של בני הקיבוץ במערכות ההשכלה הגבוהה ולמענקים לבנים עוזבים.

 

בקיבוץ מתחנכים כ- 270 ילדים עד גיל צבא ובמקום פועל בית ספר יסודי, "נווה במדבר"

בקיבוץ מתחנכים 270 ילדים עד גיל צבא ובמקום פועל בית ספר יסודי בבעלות המועצה האזורית "בני שמעון", והחל מחטיבת הביניים לומדים ילדי הקיבוץ בבית הספר ההתיישבותי "אשל-הנשיא". משנת 1991 משתייכים ילדינו לתנועת הצופים, שמייסדי חצרים הם מבוגריה... 

שיטת הלינה המשותפת שהייתה מקובלת בתנועה הקיבוצית שונתה כבר בשנת 1978 ומאז מתגוררים הילדים בבית הוריהם, אך מתקיימת מערכת חינוך משלימה רחבה ועשירה.


 

חדר האוכל הגדול והמודרני שלנו זקוק כבר להרחבה; בחצרנו יש מחסן בגדים ומכבסה משוכללת, אולם ספורט נאה, אולם מופעים צנוע, חנות כל-בו לסיפוק צרכי היום-יום, מועדונים לחבר בהם מתקיימים ישיבות ופעילויות תרבותיות, פאב "המסגריה" לצעירים, מועדון "יין בלול" לבילוי חברתי, מרכז סיעודי לחברים הזקוקים למסגרת כזו ומועדון לפעילויות החברים המבוגרים ועוד...

 

בעבר מלאו חברינו תפקידים מרכזיים בתנועה הקיבוצית, בתנועות הנוער ובחברה הישראלית וגם כיום יש מספר חברים הפועלים במסגרת זו. יחד עם קבוצת מחנכים יזמנו והקמנו בשנות השמונים את כפר הנוער החינוכי – "קדמה" – ליד צומת אחים. ארבע קבוצות של חברות נוער של "עליית הנוער" התחנכו בחצרים והיינו קיבוץ אומן לקיבוצים קטורה שבערבה והר-עמשא בהר חברון. בשנים האחרונות נחלצנו למעורבות חברתית באיזור בו אנו חיים והקמנו צוות למעורבות חברתית  (צ.מ.ח.) המעודד חברים רבים הפועלים בהתנדבות במסגרות שונות ומעמיד אמצעים לפעילותם ותרומות ע"פ החלטת הצוות. רבים מבוגרי חברת הנעורים שלנו ממשיכים במסורת רבת השנים ומתנדבים לשנת השירות בטרם יתגייסו לשירותם הצבאי.


ערכי הקיבוץ


 "קיבוץ חצרים הוא קיבוץ שיתופי ומשתף, שוויוני וסולידרי. ערכי הליבה של "הקיבוץ השיתופי"  בחצרים הם:

        א.         בעלות משותפת בנכסים היצרניים, השיכון, מבני הציבור, והתשתיות.

        ב.         תקציבים שוויוניים בהתייחס לגודל המשפחה ולצרכים המיוחדים והימנעות מכל צורה של שכר ותיגמול   דיפרנציאלי.

    ג.     ערבות הדדית במכלול תחומי החיים ובעיקר ערבות הדדית רחבה, בתחומי החינוך, הבריאות והסיעוד.

      ד.      התנהלות וניהול משתף, תוך שמירת הרוח וההליכים הדמוקרטיים.

    ה.      שימור מדיניות עסקית אחראית וארוכת טווח, תוך שמירת רמת חיים בהתאם ליכולת הכלכלית של   הקיבוץ.

חובת חבר הקיבוץ לפעול לפרנסתו, להעלאת תרומה מכסימלית לחיי הקהילה ולרווחתה הכלכלית. ובמקביל אחריות הקיבוץ לפיתוח מקורות תעסוקה ופרנסה."


 

חורף תשס"ו חגיגות שנות השישים של קיבוץ חצרים 2006



חצרים על המפה

חצרים שוכנת כ-6 ק"מ מערבית לבאר-שבע, באיזור שחון יחסית, שכמות המשקעים הממוצעת בו מגיעה עד 180 מ"מ בשנה (מרובות באיזור זה שנות הבצורת, בהן אין כמות הגשמים מגיעה אפילו לכדי 100 מ"מ).